החלטה בתיק בש"א 4895/07

לפני בקשת המבקש הוא התובע בתובענה העיקרית, להורות על ביטול פסק הדין, שניתן ביום 18.11.07, בו הוריתי על דחיית התובענה, עקב אי התייצבות המבקש ובא כוחו לישיבת קדם המשפט אליה זומן כדין.

תחילתם של ההליכים בכתב תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב, הוא הנתבע בתובענה, לפיו התבקש ביהמ"ש להורות  למשיב לסלק ידו ממשק 16 במושב בית שקמה ולהחזיר את החזקה במשק לידי המבקש.

בבקשתו טוען ב"כ המבקש, כי הדיון נקבע תחילה ליום 11.11.07, וכי הוגשה בקשת דחייה, שסיבת אי התייצבותו של המבקש ובא כוחו נבעו בעטיה של ניסוח ההודעה של ב"כ המשיב, בעקבותיה סבר בתום לב כי לא יתקיים דיון.

ב"כ המשיב התנגד בכל תוקף לבקשה, שכן לשיטתו, הבקשה נעדרת תצהיר שיתמוך בטענות שהובאו בה, וכן כי לשיטתו, המבקש לא נתן כל טעם ו/או הסבר באשר לסיכויי תביעתו במידה וביהמ"ש יעתר לבקשה, וכי ניתנו למבקש הזדמנויות למכביר להתייצב לדיון - אולם זה לא השכיל לנצלן וגרם למשיב טרחה רבה.

ב"כ המבקש נתן תשובה לתגובת המשיב,בה חזר על נימוקי בקשתו.

לגופו של עניין, טען ב"כ המבקש כי מדובר בזכויות קנייניות במשק של המבקש, שלא הועברו למשיב, שהוא בחזקת פולש לשיטתו, ללא אישור וללא סמכות, וכי יש לזכור שהמשיב מנצל נסיבות אישיות טראגיות של המבקש ששוהה בחו"ל עקב מחלת אשתו, ומעולם לא ערך הסכם לא בכתב ולא בע"פ, לא במישרין ולא בעקיפין עם המשיב.

עוד טוען ב"כ המבקש כי אי ביטול פסה"ד יגרום למבקש נזק בלתי הפגיך ופגיעה בלתי מידתית בקניינו הפרטי.

כמו כן הפנה ב"כ המבקש בתשובתו למאזן הנוחות.

ההלכה היא כי בבוא ביהמ"ש להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ישאל עצמו בית המשפט שתי שאלות - מהי הסיבה שגרמה למבקש לא להתייצב, ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא המכרעת.

בענייננו, כאמור מדובר בזכויות קנייניות במשק, אשר לשיטת המבקש - לא הועברו למשיב וכי מבחינתו יש להגדיר המשיב כ"פולש". עניין זה כאמור, דורש בירור העובדות לאשורן וכי לא ניתן לקבוע, לעת עתה, שמדובר בתביעה חסרת סיכוי.

אין לשכוח שסדרי הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה, וכבר נקבע בע.א. 189/66, ששון נ. קמה, פ"ד  כ', (3) 477:-

"...הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו, או מתיזים את ראשו של בעל דין, כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי, המכוונת לתת לבעל דין, את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורת תקלה, אן שבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט, הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות, "בעוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מהותית, או מקפח לגוף העניין ולא רק לאי נוחיות נוהלית...".

אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש. גם אם חטא בכללי הדין, הרי שאין מקום לצעד הדרסטי של מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת ואין להכריע בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד.

בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט"; במיוחד כיום, לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש.

ראה גם דברים היפים לענייננו, אף בע"א 8292/00 יוסף גבריאל נ' שמואל לוינסון, דינים עליון, כרך נח  990: -

"...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים...."

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, לאור טענות בעלי הדין בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה, ולאור ההלכה בבקשות מסוג זה - אני מורה כי פסק הדין יבוטל בתנאי שהמבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק תוך 21 יום מהיום וימציא  על כך אישור לתיק ביהמ"ש.

לא יבוצע התשלום במועד, ישאר פסק הדין על כנו.

מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לב"כ בעלי הדין.